המסע לחיפה וחזרה...

כאשר הגיע ארצה לקחו אותם לשער עלייה ושם חיכה לו אח שלו, צבי, שלקח את המזוודה והם עלו לאוטובוס עד לטירת הכרמל ושם פגש את כל המשפחה. למחרת רצה להכיר את העיר חיפה ונסע לחיפה עם לירה אחת בכיס. הוא חשב שהלירה שווה כמו דינה עיראקי (דינר עיראקי = 1000 שקל היום) וכאשר הגיעו לחיפה התחשק לו להיכנס ולהסתפר. הוא אינו יודע מה המחירים ואמר לו לשים משחות וכל מיני דברים. לבסוף אמרו לו שזה עולה מעל לירה ובסוף התפשרו איתו על לירה בדיוק. לא נשאר לו כסף לאוטובוס חזרה לטירת הכרמל לכן היה צריך ללכת ברגל מחיפה עד טירת הכרמל וכך עשה. הוא הלך למעלה משלוש שעות רצוף עד שהגיע עייף לטירת הכרמל.

אליהו מחפש במה לעבוד



אליהו לומד להקליד

  כמה ימים לאחר שחזר ברגל מחיפה לטירת הכרמל. רצה לעבוד לכן פנה ללשכת העבודה וקיבל סידור עבודה בבניין בחיפה כפועל בניין. הוא עבד 4 ימים ולבסוף נשבר לו הגב כי לא היה רגיל לעבודה קשה כפועל בניין. הוא נח כמה ימים והתחיל לחפש עבודה יותר פשוטה. הוא בדק אפשרויות וקיבל הצעה להיות סוהר בבית סוהר. הוא הסכים להצעה ואז קיבל מדים והתחיל לעבוד בבית הסוהר ביפו. שם עבד 4-5 חודשים ועזב כי קרא שיש אפשרות לעבור קורס בהוראה בעין כרם בירושלים. הקורס נמשך כ-6 חודשים. בקורס למד להיות מורה למלאכה. בסיום הקורס קיבל עבודה כמורה למלאכה בקסטינה (כיום קריית מלאכי). במקום להיות מורה למלאכה קיבל הצעה לחנך כיתה ג' ואז קיבל הצעה נוספת להיות מורה לנוער העובד. ואז יצא שעבד כל היום. בבוקר כמחנך כיתה ג' ובערב כמחנך נוער עובד. בסוף השנה החליט להתגייס לצבא (בערך בגיל 29). בצבא עבר את תקופת הטירונות ולאחר מכן סודר בגדוד התותחנים. שם הציעו לו להיות של"מ ( האדם שמשלם משכורות לחיילים) והוא הסכים. לאחר שסיים את הצבא והשתחרר חיפש עבודה והתקבל לביטוח לאומי בסניף חיפה (בערך בגיל 32), בשנת 1956. הוא עבד כ- 5-6 שנים. היה מבקר במפעלים מטעם מס הכנסה וביטוח לאומי לביקורים.    הדודה של סבי הייתה שכנה של סבתי והכירה לו אותה. ומאז ועד היום לא נפרדו. ואחרי שהתחתנו בשנת 1964 עזב את ביטוח לאומי וקיבל הצעה מפז-גז ושם עבד כ- 26 שנה עד שיצא לפנסיה. (משנת 1964-1990).

עד אז גרו סבי וסבתי יחד בפתח תקווה ולבסוף עברו לגור בראש העין  ומאז ועד היות הם גרים יחד באותה דירה.