 |
| בית ספר בבגדד |
בשנות ילודותו הראשונות שהה בביתו עם אמו מכיוון שבאותו אזור לא היו עדיין גני ילדים. כאשר בגר והגיע לגיל בית ספר הצטרף לספסל הלימודים.הוא למד בבתי ספר יהודיים. בית הספר היסודי נקרא רחל שחמון ושם דיברו ערבית. בית הספר התיכון נקרא שמש. הטיולים היחידים שהיו יוצאים אליהם היו רק במסגרת בית הספר. אלי סיפר על אירוע שנחרט בזכרונו מתקופת בית הספר שבו ילד אשר גדול ממנו בכמה שנים זרק אותו מהצוואר על הפנים ושבר לו את השן, אך אף אחד לא התייחס ודאג לו, לא חבריו, לא המורים או הנהלת בית הספר ואפילו לא משפחתו כי כך היה נהוג באותה תקופה. אומנם הייתה להם באזור מרפאה אך בכל זאת לא עשו כלום. בגלל שלא התייחסו למקרה ברצינות ולא עשו כלום אלי נותר עם שן שבורה עד גיל מבוגר יותר שבו כבר החליט לטפל בשן בעצמו. אלי אהב ללכת לבית הספר (בעיקר מהסיבה ששם פגש לרוב את חבריו) למרות שלא היה תלמיד מצטיין אך גם לא היה גרוע. אלי מאוד אהב את המקום שבו גרו ולכן גם הרגיש שם בנוח, עם זאת אהב מאוד גם את החברים שהיו גם ערבים ויהודיים. הערבים היו חברים טובים שלהם והיו מתייחסים אליהם יפה מאד. בגיל זה עוד לא שמעו על ארץ ישראל. הם שמעו על השואה שהיתה בדיוק בתקופה הזו ושמעו שרוצחים באותו זמן יהודיים. בעקבות השמועה על השואה חלק מהערבים התחילו לשנוא את היהודים ולפגוע בהם ובבתיהם עד למקרי רצח והרוגים. אך חלק מהערבים נשארו נאמנים ליהודים. החיים במשפחה באותה התקופה היו שגרתיים.
